ריטב"א על תענית כ״ב

1 ועל אלו מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון. פירש שאירע בתבואו׳‎ והא פריך דבכל מקום לאו דוקא אלא באותה הפרכיא בלבד והתרעה בתענית היא זו וטעמא דמי׳‎ שאף הם חשובים בעלי הצרות דכיון שהיא מכה מהלכת כל הפרכיא בעיר אחת שהתחיל דבר בקצה אחד ולפי׳‎ בהפרכיא אחרת כמכה שאינה מהלכו׳‎ חשיבא ואין להם לצעוק אפילו בפה כיון שבעלי הצרה כדאי לבקש רחמים על עצמם:

2 על הארבה ועל החסי׳‎ שהן מכה מהלכ׳‎ ומתפשטת בכל שהוא וכן על הגובאי תניא לעיל בכל שהוא ואפשר דלכלה הפרכיא או אפשר דכיון דלא חשיב לה תנא דגובאי אינה מהלכת ואין מתריעין עליה אלא במקומה וסביבותיה מתעני׳‎ ולא מתריעי׳‎ ועל החגב אף במקומו מתעני׳‎ בלבד ולא מתריעי׳‎ וסביבותיה צועקים בפה בחול ת״ר חיה רעה שאמרו בזמן שהיא כו׳‎ אין מתריעים עליה פי׳‎ לישנא רישא נקט וה״ה שאין מתעני׳‎ עליה וגם לא צועקים בפה דכל שאינה משולחת אינה גזרה מן השמים אלא שכך הוא טבעה וכן כתב הרמב״ם ז״ל ועיקר:

3 כיצד נראתה בעיר משולחת נראתה בשדה אינה משולחת נראתה ביום משולחת בלילה אינה משולחת. פי׳‎ אפי׳‎ בעיר אינה משולחת אלא אם נראתה ביום ומינה דבשדה אפי׳‎ נראתה ביום אינה משולחת שכך טבעה. ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהם משולחת אפילו בשדה אבל אם לא רצתה עליה׳‎ אע״פ שלא ברחה אינה משולחת ומיירי בשדה הסמוכה לאגם ברחה מפניהם אינה משולחת הא לא ברחה משולחת דאע״פ שלא רדפו והיינו בשדה דעלמא שאינה סמוכה לאגם ואם היתה באגם אפי׳‎ רדפה אחריהם אינה משולחת כי זה הוא מקו׳‎ גדולה עד שטרפה שני בני אד׳‎ ואכלה א׳‎ מהם בלבד שאם אכלה שניהם אינה משולחת כי זה הוא מקום גדולה ומפני הרעב טרפה ואכלה ואין בזה ראיה לגזרה:

4 שם עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסתא משולח' פי׳‎ אבל בלאו הכי אינה משולחת אע״פ שהוא בעיר ומיירי בבתים הבנויים במדברו׳‎ והם סכנו עצמם לבוא למקום המות הכי מתפרש׳‎ האי מתני׳‎ בש״ס.

5 מפני מה נענש יאשיהו מפני שהי׳‎ לו לימלך בירמיהו ולא נמלך. פי׳‎ וגרם לו חטא זה ליפול בחרב שהיתה של שלו׳‎ וכן ראוי לכל עיר לחוש שמא יגרום החטא וילקו בה ולפי׳‎ מתריעי׳‎ עליה אף על פי שאין החרב באה עליהם כיון שעוברת בארצם.

6 מתני׳‎ מעשה שירדו זקנים מירושלם. פירשתיה למעלה על אלו מתריעין בשבת פי׳‎ צעקה בפה ולרבותא נקט שבת אבל ה״ה דחול נמי ליכא אבל התרעה בפה בעננו תדע דקתני בבריית׳‎ ועל כלן רשאי׳‎ היחידי׳‎ לסגף עצמן בתעני׳‎ דאלמ׳‎ צבור אין מתענין בדבר זה וגם אין חובה על היחיד אלא שאם רצה להתענות הרשות בידו וכבר פי׳‎ הטעם למעלה לפי שבצרה זו אין שיתוף ולא יראה לאדם אחר ודים לבעלי הצרה שיתענו על עצמם אלא לפי שאין להם פנאי כ״כ ולפי׳‎ תמצא כל הנזכרים בכאן ובברייתא הם מזה המין כי הצרה פרטית לאותו אדם או לאותו מקום בענין שאין לחוש בה לזולתם ובעלי הצרה אין להם פנאי ולפי׳‎ נשתנה הדין שאין שם אלא התרעה בעננו בין בחול בין בשבת וזה ודאי בכל מקום ואפילו באיים הרחוקים שבהפרכיא אחרת אם יודעים הדבר רבי יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה ולית הלכתא כותי׳‎ שמעון התימני אומר אף על הדבר ולא הודו לו חכמים פריך בש״ס שלא הודו לו אפילו בחול ומייתי׳‎ לי׳‎ מדתניא שמעון התימני אומר מתריעי׳‎ אף על הדבר אפילו בשבת חנן בן פנחס תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר אין מתריעין על הדבר כל עיקר וקשיא להו לרבנן טובא והלא משנה שלימה שנינו עיר שיש בה דבר סביבותיה מתענות ולא מתריעות רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות והיכי א״ר עקיבא שאין מתריעין על הדבר כל עיקר ועוד מה ראיה לדרבי עקיבא לרבנן דאמרי לעיל מתענות ולא מתריעות וכ״ש דמתענות כ״ש דמתריעות בפה ותרצו בזה כמה פי׳‎ דלא סלקי והאמת בזה שלא דבר שמעון התימני אלא בדבר הדומ׳‎ לשאר השנויין במשנתי׳‎ לומר שמתריעי׳‎ עליו בפה מיהת אפי׳‎ בהפרכיא אחרת שאין המכה מהלכת שם מפני צרת בעלי הצרה שאין לך נרדף גדול מנרדף מפני מלאך המות וחכמים לא הודו לו להתריע עליו כל עיקר אפילו בחול במקום שאין להם חשש ממנו ודיין לבעלי הצרה שיתענו על עצמו שהרי עיר שיש עליה דבר מתענה ומתרע׳‎ וסביבותיה מתענות ולשאר מקומות אין לעם עסק בדבר זה והלכתא כרבנן:

7 ת״ר עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות ומפני חיה רעה כך היא הגרס׳‎ בספרי׳‎ שלנו ומיירי שהי׳‎ בענין שאינה משולחת לפום חדא מאנפי דלעיל שאלו היתה משולחת אף בשופרות מתענין ומתריעי׳‎ עליה ואיכא דגרסי רוח רעה וזו גרס׳‎ הרמב״ם ז״ל ומכאן סמך לומר על החולה מצלאי׳‎ בשבת כשהו׳‎ מסוכן ליומי דומי׳‎ דנרדף מפני רוח רעה אבל לא בשאינו מסוכן ליומו ועל כלן רשאין לסגף עצמן בתענית כו׳‎ והלכתא כרבנן מי׳‎ בדבר שאינו צריך כלל מודים חכמים שאין היחיד רשאי לסגף עצמו בתענית ודוקא בשצריך למעשה ידיו הוא שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמים עליו אבל בשאינו צריך למעשי ידיו יכול לסגף עצמו בתענית כפי מה שצריך עצמו כמו שאמר בפסח שני ובמס׳‎ י״ט על מר בריה דרבנא שהיה מתענ׳‎ כל השנה ור״ל דצם תלת מאה צומין כדאיתי׳‎ בירוש׳‎ אין מתענין ולא מתריעין בא״י על רוב הגשמים שאינה סכנה להם שהיא ארץ הרים ובתים בנויים באבנים אבל בגולה ומקום שיש בו סכנה מתריעין ומתענין עליהם שלא יהו בתיהם קבריה'.